אשרי מי שעמלו בתורה- ישראל ברוך איתן

השמש קפחה מעל ראשיהם המיוזעים של אנשי השיירה. כבר שבוע שהם צועדים ביחד עם החמורים במדבר הבלתי נגמר, מסביבם רק חול ואבנים, אין נפש חיה…
“לעצור!” נשמעה קריאה שהתגלגלה במדבר השומם. היה זה רעואל, ראש השיירה. הם עצרו למנוחה.
הסיבה שהשיירה עוצרת למנוחה ,היא בגלל שבימים היה חם , והיה קשה ללכת . בגלל כן היו עוצרים ביום, ובלילה היו ממשיכים במסע.
אנשי השיירה נשכבו על המחצלות המסוגננות שנפרסו לרגליהם. “אבא” נשמעה קריאה של ילד פעוט, “מתי כבר נגיע לארץ ישראל?” “עוד מעט ,עוד קצת” ענה האב בקול חלוש. “כבר המים כמעט נגמרים” פלטה ברכה קאפח, למראה המימייה הריקה. היא ליטפה את ראשו של בנה, וניגבה דמעה סוררת. “תהיי חזקה” אמרה לעצמה. האם נשכבה על המחצלת ועצמה את עיניה. במוחה חלפו מאורעות מחייה כבסרט נע. כיצד בעודה ילדה קטנה, הייתה מקשיבה ללימוד התורה של אבא יחד עם אחיה. היא הורשתה להקשיב ולהשתתף איתם רק כי אביה ראה את גודל סקרנותה. ואכן, כמה אהבה את הלימוד. “אה, כמה מתוק היה קול לימוד התורה…” חשבה לעצמה, ותוך כמה דקות נרדמה.
אבל, לא כולם הלכו לישון. לא רחוק ישבו במעגל קבוצת אנשים שחומי עור בעלי פאות מסולסלות. בתוך המעגל נמצא ספר עב-כרס, היה זה ספר היד החזקה, ספרו של הרמב”ם. האנשים לא התחשבו במצב הקשה, והתיישבו ללמוד. הבולט מכולם היה מעביר השיעור , הרב יוסף קאפח. יוסף התייתם מהוריו בגיל צעיר מאוד, וכבר בגילו המוקדם העביר שיעור במקום סבו. האנשים ישבו מרותקים וקשובים לדבריו של הרמב”ם ולהסבריו הקולחים של הרב
הרב ואשתו היו אנשים חזקים מאוד, הם לא נרתעו מהקשיים שעוברים עליהם. בתחילת המסע נפטר בנם התינוק ,יחיא. אבל האב והאם לא נרתעו מהדרך, הם ידעו כי לא הסכנות עוצרים אותם, אלה הפחד מהסכנות. מזאת הבינו כי אליהם להתחזק!! להמשיך!! אסור להם להירתע מהסכנות! !
את נעימת קולו של הרב חתכה צווחה מקפיאת דם, היו אלא שודדים! השודדים התקרבו לחברי השיירה כשחרבותיהם שלופות. “תנו לנו את כספיכם” אמר אחד השודדים, ככל הנראה ראש החבורה, והישיר מבט לעיניו של רעואל ראש השיירה. “אין בידינו מאומה” אמר רעואל. אך הוא באמת לא שיקר, אנשי השיירה לקחו רק את הדברים הנצרכים, ולא יותר מזה. “אז מה זה שם!?!” שאל אחד השודדים במבט רווי שנאה, והצביע לכיוון אחת מהקופסאות החומות שעמדה בפינה. מבחוץ לקופסה בצבץ מעיל קטיפה יפה. “זאת תורתנו” ענה הרב יוסף קאפח שהתערב לפתע “זהו ספר התורה שלנו שאינו שווה כל סכום שבעולם. זאת התורה לא תהיה מוחלפת, אשרי מי שעמלו בתורה”
ראש השודדים הרהר מעט, מבטו נח על הספר תורה. “חושבים שאקשיב לכם!?”אמר בנימה לגלגנית וניגש לקחת את הספר…חברי השיירה ידעו שסופם קרב, השודדים היו מוכנים לרצוח אותם בכל רגע .ראש השודדים התקרב לעבר הספר כשלפתע עלה במוחו זיכרון עמום……
הוא ראה בזיכרונו את סבו כשהלך אתו ליד אחד מהבתי כנסיות שבעירם.
“רואה אתה נכדי, את הספר ההוא שם. זהו ספר קדוש! ספר של יהודים! כל איש שתראה אותו עם הספר הזה אל תיגע בו לרע!” אמר הסב. “אבל סבא”, אמר הילד (לימים השודד), “אנחנו איננו אוהבים יהודים”, אמר וניגב את לחלוחית הזעה מעל פניו. “אז מה ” הסב הפנה את מבטו לעבר אחד מהכלים שהוצאו למכירה…
“נראה לי שיצאתם בטוב” אמר השודד, ואז הטיל את הפצצה “אתם משוחררים!!” הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו” אמר הרב יוסף בקול נרגש….
דוק של ארגמן אדמדם נראה בשמיים, כמין אות להמשך המסע…כל הזמן הדהדו דבריו של הרב באוזניהם של אנשי השיירה, “זאת התורה לא תהיה מוחלפת, אשרי מי שעמלו בתורה”…