אגרת להורים – ט”ו בשבט תשע”ז

כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁמַּנִּיחִין חִטָּה בְּאֶרֶץ טוֹבָה, אֲזַי הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ יָפֶה, וְאֵינוֹ מַזִּיק לו שׁוּם רוּחַ וְלא זִיקִים וּרְעָמִים. וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל עַל כֵּן אֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹתְנִין הַחִטָּה בְּאֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לִזְרִיעָה, אֲזַי הוּא נִרְקָב בָּאָרֶץ, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל. וֶאֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ… (ליקוטי מוהר”ן קמא, קנ”ה)

בתורה קנ”ה, רבי נחמן מכנה את הכוחות הפנימיים המעניקים חוסן לאדם בשם “כוח הגודל וכוח הצומח”. כוחות אלה מבדילים בין האדם ש”אינו ירא משום אדם ושום דבר” ולעומתו האדם ש”אין לו כוח הגודל וכוח הצומח ואזי הוא נרקב ממש, כמו החיטה הנ”ל, ועל כן יש לו עצבות ועצלות וכבדות…”.
בעומדנו במחצית השנה, ערב ראש השנה לאילנות, כדאי להתבונן ולהעמיק בסוגיה זו. בשנים עברו, ייתכן שאפשר היה לבסס חוסן, זהות ומשמעות על מסגרות חיצוניות. כל עוד המסגרות היו יציבות וברורות – מסגרת הקהילה, התא המשפחתי, מסלול החיים הצפוי לאדם מן השורה – היחיד יכול היה להישען על מסגרות ותובנות שהיו מצויות מחוץ לו. גם אם בתוכי פנימה לא צברתי כוחות של אמון, השראה ומשמעת פנימית, בדרך כלל הייתי מצליח לעבור את מסע החיים תוך שאני נשען על מסגרות חיצוניות שסיפקו לי עולם ערכים, גבולות וכללי התנהגות, יעדים ומטרות כפרט, כאיש משפחה וכחלק מהקהילה.
העולם בו אנו חיים, וכפי הנראה עוד יותר, העולם בו יגדלו ילדינו ובו יחיו כמבוגרים הוא עולם שונה. עולם בו היחיד נדרש יותר ויותר למשאבי חוסן פנימיים שיאפשרו לו לצלוח ולהנהיג את מסע החיים. עולם בו מסגרות חברתיות מתמוססות, החל מהטלת ספק במקומו של התא המשפחתי, דרך התערערותן של המסגרות החברתיות הקלאסיות ופריחתן של מסגרות חברתיות אלטרנטיביות, עבור דרך המוסר הציבורי שמתערער והולך, דרך מנהיגים ואנשי שם הרחוקים ממוסר וכו’ וכו’. בנוסף לאלה, גם מסלול החיים שהיה פעם נראה צפוי וברור פחות או יותר לאדם מן השורה, מזמן היום שינויים וחילופים בטווחי זמן קצרים ומהירים, הדורשים התארגנות אישית שונה לגמרי. מערכת החינוך מחפשת כיום כלים ותובנות לחינוך דור שרובו צפוי להחליף כל כמה שנים מקצוע, דור שיעסוק במקצועות שרובם לא היה קיים עד לפני עשור, ובמקביל יהיה חשוף בכל רגע נתון להצפה של ידע, תקשורת, רכישה, שיפור מתמיד של איכות החיים ועוד ועוד.
בעולם כזה, מקבלים דבריו של רבי נחמן משנה תוקף ומשנה חשיבות. אם אנו מעוניינים להוביל את ילדינו לגדול לחיים של משמעות, ולא להתנודד כעלה נידף מול הרוחות הסוערים והולכים – חשוב ואף הכרחי לגלות אצלם את “כוח הגודל וכוח הצומח” – משאבים פנימיים אישיים שיאפשרו לכל אחד לבסס בעצמו זהות, גבולות, משמעת והשראה.
ברוח הדברים הללו, אנו עמלים גם השנה על העמקת המימד של אחריות אישית של כל תלמיד על עצמו במעגלים השונים – למידה, התפתחות חברתית והתפתחות אישית – ועל זיהוי ומציאת עוגן פנימי יציב היונק מעולם הקודש. התעודה והתהליך הנלווה לה משקפים חלק מסויים בתהליך זה.

בהזדמנות זו חשוב לי להודות לצוות המחנכים והמחנכות המסור, העובד ברגישות ובאחריות רבה למען הצלחת התלמידים. תודה גדולה לסגנית המנהל לאה קליין, לרב מנחם שמחליף אותה בתפקיד הסגן ולזוהר שלקחה את ריכוז אגף הבנות, לכלל המורים והמורות, לצוות הבין מקצועי ולצוות הפרט, לאהוד אב הבית, ליעקב השומר וליוחאי המנקה, וכמובן למנהלת המשרד חיה רוחי ולמזכירה מירה שבלעדיהן כל זה לא היה מצליח לקרות.

יהי רצון לפני השי”ת שנזכה להמשיך ולפעול יחד, צוות הת”ת וההורים, מתוך יישוב הדעת ומבט מרחיק ראות, לייסד הבית אבנים שלמות, לגדל את הילדים והילדות לחיים בריאים המיוסדים על אמון, אמונה, משמעת פנימית ואומץ.
“ויהי נועם ה’ א-לוהינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו”
שבת שלום ושנת צמיחת אילנות ופירות מבורכת
הרב אהרל’ה