פרח השלום

פרח השלום (רחל צופיה סנדק – ב’ בנות)

ביום אביבי אחד יצאו שתי חברות לחצר הבית. לאחת קראו יעל ולשנייה קראו רות. הם עדיין לא הכינו שיעורי בית אבל אכלו כבר ארוחת  צהריים. בחצר היו עצים פרחים דשא הכל פרח ונראה  יפה ומרהיב ביותר.

גם בגדיהם היו אביביים, רות לבשה שמלה פרחונית וחולצה קצרה יעל לבשה חצאית ירוקה וחולצה אדומה וקצרה, הילדות רצו, וקפצו, שיחקו בתופסת ומחבואים, קפצו בחבל, הכל היה באווירה נעימה וחמה. הן לא הרגישו שהתרחקו מחצר הבית והגיעו לשדה פורח.

פתאום ראתה יעל פרח שאהבה מאוד לפרח היו הרבה עלי כותרת בגוון צהוב חזק הפרח כאילו קרא ואמר: “בואי תקטפי אותי ותני אותו לאמא מתנה באגרטל האדום צהוב שלך” יעל התכופפה וחשבה לקטוף אותו ושמעה את רות צועקת…” עצרי! אני ראיתי אותו ראשונה ואני רוצה לתת אותו לאמא שלי!”

“איך את מעיזה לקחת לי אותו?” הבנות שעד לפני רגע שיחקו באהבה ובשמחה והיו חברות נפש… התחילו לריב ולצעוק אחת על השניה והסתובבו סביב הפרח כשאחת רודפת אחרי השניה. כדי שחלילה לא תקטוף את הפרח.

האמת שתיהן לא שמחו במריבה ואז יעל אמרה: “תראי הנה יש כאן  פרח נוסף זה יהיה שלך” רות עצרה, התבוננה חייכה… בן רגע חזר השקט והשלום.

בערב נכנסה יעל לחדרה הכינה באגרטל האדום צהוב את ההפתעה המשמחת.

רות בביתה ניגשה למדף שלפה דף חלק וכתבה מכתב אהבה לאמא. ושתיהן הגישו לאימהות שלהן את אהבתן עם פרח השלום.